פסק-דין בתיק ת"א 3823-06

מבוא וטענות הצדדים:

1.         התביעה שלפניי היא תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תאונת עבודה. עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 3.12.04 נפל התובע מגובה 3 מטרים כאשר בנה הוא פיגום במסגרת ביצוע עבודות "טפסנות" לצורת בניית "פיר מעלית" בבניין אותו יזמה הנתבעת מס' 1 .

2.         בכתב התביעה שהגיש, פירט התובע את נסיבות נפילתו; לטענתו, ביום 03.12.04 במסגרת עבודות בניית חניון תת-קרקעי למפעל שייבנה מעליו ותוך כדי ביצוע עבודות "טפסנות" של פיר מעלית שביצע בגובה של כ-3 מטרים, איבד הוא את שיווי המשקל בשעה שהתכופף בעומדו על קרשים על מנת לחבר באמצעות מסמר פלדה פלטה ממתכת, שאמורה לשמש, יחד עם פלטות אחרות, משטח עליו יעמוד לצורך ביצוע עבודות הטפסנות ונפל על כתף שמאל. התובע טען כי במקום לא היה מעקה ולא היה פיגום יציב לביצוע העבודות. על כן טען התובע כי הנתבעות התרשלו כלפיו, והפרו חובות חקוקות שמקורן בתקנות הבטיחות בעבודה ובתקנות ארגון הפיקוח על העבודה.

3.         בכתב התביעה פירט התובע את רשלנות כל אחד מן הנתבעים, את נזקיו ומכאוביו. לטענת התובע, לאחר שנחבל בכל חלקי גופו, הובהל הוא לבית החולים "ביילנסון", שם אושפז עד ליום 2.12.2004. בבית החולים אובחן התובע כמי שסובל מפריקת כתף ומשבר בראש ההומירוס השמאלי. מן המסמכים הרפואיים ומחוות הדעת שהוגשו לתיק בית המשפט, עולה כי בוצעה החזרה סגורה של כתפו השמאלית של התובע תחת שיקוף. עוד טען התובע בכתב התביעה, כי הוא סובל מכאבים והוא לא יכול לבצע פעולות פיזיות. התובע עבר מספר בדיקות במהלכן אובחן כמי שסובל, בנוסף לפריקה ולשבר באיזור הכתף, מרגישות בגב התחתון.

4.         התובע עותר לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצותו בגין נזקיו המיוחדים ונזקיו הכללים, כאשר טוען הוא כי הוא לא חזר לעבודה למשך תקופה ארוכה, וכי עם חזרתו לעבודה אצל מעבידו, הוא ביצע עבודות "קלות" ורמת השתכרותו פחתה. עוד טען התובע בכתב תביעתו כי הוא פנה למוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה ואף קבע לו נכויות זמניות בשיעורים שונים, ולבסוף נכות צמיתה בשיעור 12.18% (לאחר הפעלה חלקית של תקנה 15).

5.         הנתבעת 1 (להלן: "בית קריאו") נתבעה כיזם פרוייקט הבנייה מושא התביעה במועד הרלוונטי וכמי שפיקחה על העבודות והתרשלה כלפי התובע במעשיה ומחדליה המפורטים בסעיף 9 לכתב התביעה והפרה חובות חקוקות המוטלות עליה; הנתבעת 2 (להלן: "איבק")- היא מעסיקתו הישירה של התובע, נתבעה כקבלן הראשי של הפרוייקט, כאשר התובע טוען כי היא התרשלה כלפיו והפרה חובות חקוקות; הנתבעת 3 (להלן: "כלל") נתבעה כמבטחת איבק בביטוח חבות מעבידים בפוליסה ברת תוקף במועד התאונה, ולפיכך, כך עפ"י הנטען, חייבת לפצות את התובע בגין נזקיו.

6.         בכתב הגנתה, הכחישה בית קריאו באופן גורף את כל טענות התובע, וטענה לרשלנות תורמת או מכרעת של התובע, וכן לאי-הקטנת נזקיו. עוד טענה היא, כי הליקויים הגופניים הנטענים אינם קשורים לתאונה, וכי יש להפחית מן הפיצוי שייפסק כל פיצוי המגיע לתובע מכל מיטיב אחר. איבק וכלל טענו טענות דומות בכתב ההגנה מטעמן.

7.         איבק וכלל הגישו הודעת צד ג' כנגד בית קריאו וכנגד צד שלישי 2 (להלן: S.G.S או אס. ג'י. אס) ו-3 (להלן: "הפניקס"). לטענתן, בהתאם להסכם שנחתם ביניהן התחייבה בית קריאו כלפי איבק כי תכלול את איבק כמבוטחת במסגרת פוליסת ביטוח עבודות קבלניות מטעמה, ועל כן, ככל שאיבק כלולה כמבוטחת בפוליסה שהוציאה הפניקס - הרי שעל הפניקס לשפות את איבק וכלל -  ככל שהן תחויבנה בפיצוי התובע, אולם ככל שהפרה בית קריאו את ההסכם בעניין זה - הרי מוטלת עליה החובה לפצות את איבק וכלל. עוד טוענות איבק וכלל כי בית קריאו ו- אס. ג'.אס הן שנושאות באחריות לקרות התאונה, בהיותן האחראיות על בטיחות האתר והעובדים בו. כן טענו הן כי ככל שהן מבוטחות על ידי הפניקס, הרי שעל הפניקס לשפותן מכוח "כפל ביטוח".

8.         אס. ג'. אס הצטרפה לטענות הנתבעות בכתב הגנתן, אולם הוסיפה כי בהתאם להסכם בין הצדדים איבק היא זו שהתחייבה לשאת בנזקי צד שלישי שייגרמו במהלך העבודות, וכן לשפות אותה בגין כל תשלום שיוטל עליה .  כן טענו הצדדים השלישיים כי איבק היא זו שנושאת באחריות לקרות התאונה.

9.         בית קריאו הגישה אף היא הודעת צד שלישי כנגד איבק וכלל. לטענתה, איבק הייתה קבלנית השלד והיא זו שקבעה את שיטות העבודה של התובע ואף היתה אמורה לפקח על עבודתו, ואילו כלל ביטחה את בית קריאו בפוליסת אחריות מעבידים. בית קריאו טענה אף היא כי על פי ההסכם ביניהן, איבק היא זו שהתחייבה לשאת בנזק שייגרם לעובדים באתר, או לשפות את בית קריאו בגין כל תשלום שיוטל עליה. כן טענה היא כי איבק נושאת באחריות בשל התרשלותה שלה או של עובדיה.

האחריות:

10.         במסגרת פרק זה תידון השאלה האם התרשלו הנתבעות או או מהן כלפי התובע או האם הפרו חובה חקוקה; לשם כך יש לברר, תחילה, מהן הנסיבות בהן אירעה התאונה, וכן מהם המעשים או המחדלים שגרמו להתרחשותה.

נסיבות התאונה:

11.        כאמור, התובע טען בכתב תביעתו ובתצהירו כי נפל כאשר בנה פיגום לצורך ביצוע עבודות טפסנות לפיר המעלית. לטענת התובע, "בכדי לבצע את הטפסנות של חדר המעלית, הייתי אמור קודם לכסות את פיר המעלית כ 4 מטרים X 5 מטרים בכדי שאוכל לעמוד ולבצע את הטפסנות האמורה" (סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע). עוד העיד התובע בתצהירו כי הוא, יחד עם עוזרו האני סובחי, הידקו "קרשים" בפתח מעל הפיר והחלו מניחים את תבניות המתכת עליהן אמור לעמוד הטפסן לאחר מכן לצורך ביצוע עבודות "טפסנות" להשלמת פיר המעלית. התובע הניח את התבנית הראשונה במקומה "ואז גם הנחתי את התבנית השנייה לכן עמדתי על הקרשים בכדי לסדר את התבנית השנייה ולחבר אותה עם מסמרי פלדה ואז התכופפתי אך איבדתי שיווי משקל מחמת העדר מאחז יד או משטח עבודה ונפלתי על הרצפה.. " (סעיף 8 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

12.        נראה, כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם הנפילה (ראו סיכומי הצדדים), ואולם בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לגורם לנפלית התובע. בסיכומיו, טוען התובע כי הוא נפל בשל שבירת הקרש עליו הונחה התבנית (ראו לדוגמא סעיף א(3) לסיכומי התובע) ובגרסה זו דבקות אף איבק וכלל. אולם, עד להגשת סיכומיו, לא טען התובע לשבירת הקרש; בתצהירו הוא טען כי הוא נפל מגובה כ-3 מ' בשל איבוד שווי המשקל בהיעדרו של "מאחז יד או משטח עבודה/ פיגום יציב" שעה שעמד על תבנית ברזל שהונחה על גבי קרשים בפתחו של פיר מעלית בגובה של כ-3 מטרים"  (ראו סעיפים 7 ו- 8 לתצהיר התובע).  בעדותו בפניי העיד התובע כי ראה שאחד הקרשים "מתכופף", וכשבא לסדר את התבנית הנוספת - הוא "נפל בין הקרשים" (עמוד 17 שורה 31; עמוד 18 שורה 18). הגרסה, לפיה נשבר קרש עליו הונחה התבנית שעליה עמד התובע עלתה לראשונה בתצהיריהם של מר עבד אלפתאח ג'בארין - מנהל איבק (סעיף 7 לתצהירו) ובתצהירו של מר אג'באריה עבד אלראוף שהגדיר עצמו כראש צוות העובדים באיבק (ראו סעיף 5 לתצהירו). גם עוזרו של התובע - האני סובחי העיד כי התובע נפל כיוון שהקרש עליו עמד נשבר (עמוד 28 שורה 5).

13.        כפי שיובהר להלן, איני מוצא כי הכרעה בין הגרסאות תביא לשינוי מהותי במסקנותיי הסופיות; יחד עם זאת, מבכר אני את גרסת התובע בה דבק הוא לאורך כל הדרך, ולפיה הוא נפל בשל איבוד שיווי משקל מאחר ולא היה מאחז יד במקום. למסקנה זו הגעתי לאור העובדה כי התובע מעולם לא טען כי אינו יודע מהן נסיבות נפילתו, אדרבא הוא הסביר באופן ברור מדוע הוא נפל והוא דבק בגריסתו זו מתחילת הדרך (ראו הגריסה עליה חתומה "אייבק" בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (טופס בל/250) שם לא נטען דבר לגבי "שבירת קרש"; ראו גם גריסתו של התובע בהודעה על פגיעה בעבודה (נ/2) שם נטען כי התובע נפל מגובה 3 מטרים במקום שבו לא היה פיגום לביצוע העבודות). התובע המשיך לטעון אותה גירסה אף בעדותו בפניי, וכאשר נשאל על נסיבות התאונה הוא לא טען כי נשבר קרש עץ (ראו עדותו של התובע בעמוד 18 שורות 10-13 לפרוטוקול).

14.        לפיכך, אני מקבל את גרסת התובע בתצהירו, לפיה הוא איבד שיווי משקלו בעת שניסה להניח תבנית על הפיגום שבנה, ונפל מגובה 3 מטרים.

אחריות הנתבעים כלפי התובע עפ"י דיני הנזיקין:

15.        על מנת לבחון את אחריות הנתבעות, בית קיראו, אס. ג'י. אס ואייבק, יש לבחון האם הן הפרו את חובת הזהירות והתרשלו כלפי התובע, והאם הן, או מי מהן, הפרו הוראות חקוקות, ובכך עיוולו עוולת הפרת חובה חקוקה. בטרם נקבע אם עיוולו הנתבעות העוולות הנ"ל, ראוי לבחון את מערכת היחסים בין התובע לבין כל אחת מן הנתבעות ובין הנתבעות לבין עצמן.